רמה בסיסית: משתתף אחד עומד ועושה תנועות ושאר המשתתפים מחקים את התנועות במדויק - לא לשכוח להתחלף בתפקידים כך שכל משתתף יחווה את ההרגשה של מוביל הפעולה ואת ההרגשה של מחקה הפעולה.
פוסט על תגובה אפקטיבית להתנהגות שלילית
הגישה שאני מאמינה בה, היא גישה שמחזקת התנהגות טובה ופחות "רואה" התנהגות שלילית. היום זה קרה בקליניקה שלי: ילדה הכניסה נייר לפה ואמא שלה צעקה עליה: "תוציאי מהר, זה לא אוכל, את תחנקי" ומיהרה למשוך אותה אליה ולהוציא את הנייר. אח"כ היא סיפרה לי שהילדה עושה זאת כל הזמן בבית וזה מאד מלחיץ אותה. ביקשתי מהאם שבפעם הבאה תיתן לי להגיב.... אחרי כעשר דקות, אותה פעולה חזרה על עצמה - הילדה דחפה דף נייר לפה, אני הרמתי אליה מבט, חייכתי ואמרתי: "טעים לך? את רוצה עוד דף" הבלבול על פניה שווה תמונה (שאין לי )... אבל אחרי שנייה היא פרצה בצחוק, הוציאה את הדף ואמרה לי: "לא טעים בכלל". במהלך המפגש היא עשתה זאת עוד כמה פעמים, בחלק מהמקרים פשוט התעלמתי, המשכתי להתעסק בשלי ולפעמים הסתכלתי והמשכתי לשחק איתה במשחק בלי להתייחס לנייר שהכניסה לפה. ביקשתי מהאם להגיב כמוני בבית (כן, זה קשה, בעיקר כשאנחנו חושבים שזה משהו מאד מסוכן). עברו שבועיים, בבית מדי פעם היא עדין מתנהלת בצורה זו, אצלי בחדר היא מקרבת לפה, מחייכת ומניחה את הדף.
פוסט על יום האימוג'י - יום "הפרצופים"
אני מאמינה בחשיבות של העברת מידע באמצעות הבעות הפנים וג'סטות. מי שיודע לאסוף את המידע שאנו מעבירים דרך שפת הגוף, הוא אדם שמצליח יותר מבחינה חברתית. הוא רגיש לאחר, הוא מזהה לפני שמדברים שיש בעיה. אז האימוג'י שכולנו אוהבים הם הזדמנות נהדרת למשחק ושיח עם הילדים. להסתכל על אחד הפרצופים בטלפון ולנסות להבין מה הכוונה. להסתכל על הגבות, על העיניים, על הפה... בחיים האמיתיים מסתכלים גם על הידים, על
הכתפים על החזקת הגוף. כל כך הרבה רמזים אפשר לראות בשפת הגוף שלנו! לנחש מה הרגש/מה מרגיש, לנסות לחקות את הפרצוף, לראות אם הצלחנו... בתוכנית בערוץ 13 דיברתי על רעיונות שונים